פגשתי את שף פנדה ברחוב וקיבלתי ביס שלא אשכח

איך שאני רואה את זה – יש מקומות שלא צריכים לבנות על עיצוב, על קירות או על לוק של מסעדה. הם פשוט צריכים את הרגע של הביס. “הסמטה by Chef Panda” היא בדיוק זה.

הגעתי לסניף החדש בעזריאלי תל אביב, אבל חשוב להבהיר: זה לא “בקניון” – זה על הרחוב. בקומת הכניסה, איפה שהעיר עוד חיה ושומעים אנשים עוברים, ריחות של אוכל, מוזיקה, צעירים, סטודנטים, ושיחה שרצה ליד. זה מרגיש כמו “עמדת אוכל” אורבנית – אבל עם יד של שף מאחורי כל פרט. זה יוצר שילוב מעניין: אווירה של רחוב, ביצוע של מטבח.

אבל לפני שנתחיל לספר על התפריט, נספר על החיבור בין “הסמטה”, אחת ההמבורגריות המוכרות בישראל, בשיתוף פעולה ראשון מסוגו עם השף פנדה, (עידן פיינבורג) מהשפים הבולטים בישראל, שיצר תפריט חדש, מקורי בטעמים שלו כזה שמחבר בין אהבת ההמבורגר הישראלי, חומרי גלם כחול־לבן וחשיבה סביבתית מתקדמת. התוצאה: סמאש בורגר איכותי כחול-לבן, מחומרי גלם מקומיים בלבד ובמחירים שוברי שוק.

ומכאן נדבר על – הטעמים.

התחלתי עם “סמטת הדגל”. זה נראה “פשוט”, אבל זה הפשוט שהכי קשה לעשות נכון: קציצה דקה, צרובה בקצוות, שמחזירה את כל האהבה שיש לסמאש בורגר. הצ’דר מחבק, החמוצים ערניים, הירק טרי – ופתאום כל הכוונה שלהם מתבהרת: להביא את הסמאש כמו שהוא צריך להיות, עם חומרי גלם מקומיים, בלי משחקים. זה לא “עוד המבורגר”, זה הסמאש הישראלי.

אחרי זה הזמנתי את “קריספי צ’יקן” – וזה היה הרגע שבו הבנתי באמת למה פנדה כאן.יש פה שיח טעמים: פריכות חמה, מיונז שיפקה עם עקיצה, גרמולטה לימונית שמפילה על הביס אור – ורגע אחד שבו אתה שואל את עצמך: “איך מנה של 40 שקל מרגישה כמו משהו שנבנה במחשבה? ”זה טעם שיש בו גם “עממי” וגם “אינטליגנטי”.

ואז… “קריספי מאשרום”. אני מודה – הייתי בטוחה שזה יהיה “הטבעוני שבצד”. לא. ממש לא. זאת מנה שעומדת בעוצמה לבד. המתיקות של הריבה (עונתית! זה מטורף שזה בקונספט של ‘דוכן רחוב’), החלפיניו שנותן את החדות, המיונז הבית – כל זה יוצר ביס שמפתיע, מלטף ומורגש.

מה שנתן לי את הפרספקטיבה זה השיחה הקצרה עם פנדה – ליד הדלפק, עם צחוק ברקע מאחד העובדים. שאלתי למה דווקא בקומת הרחוב של עזריאלי. הוא אמר: “אוכל טוב צריך להגיע לעוברים ושבים. לא למי שיש זמן לחפש.” והיה בזה משהו יפה – להניח איכות במקום הכי יומיומי, ליד דוכנים אחרים, בלי פסנתר ברקע ובלי מחירים שגורמים לך להסתכל על הארנק.

זה סוג חדש של קולינריה: שף – ברחוב.

בלי רחוק, בלי טקס. קציצה טובה, רוטב טוב, תור תזזיתי של אנשים רעבים, וצוות שעובד עם חיוך.

יצאתי משם עם תחושה שהרעיון הזה – של “עממי מדויק” – הוא העתיד. כי כשאת מקבלת ביס שמרגיש מושקע, מחומרים ישראליים, במחיר הוגן – את מסיימת את הטעימה עם משפט אחד בראש:

“אה, ככה זה מרגיש כשעושים את זה בשביל הטעם ולא בשביל הלוק.”

והאמת? זה גרם לי לרצות לחזור – לא בשביל החוויה המושלמת, אלא בשביל הביס המושלם.

צילום: יח"צ