יום של צחוק וחשיבה: הילדים ניסו את משחקי FoxMind וחזרו עם תובנות מפתיעות
- מיכל ברוטפלד
- 12 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
דיזי ליזי-מהירות, צבעים וצחוק בלי סוף
ברגע שהקלפים התפזרו על השולחן, לילי נכנסה למצב ריכוז מלא. העיניים שלה עברו במהירות בין הצבעים והצורות. כשהיא הצליחה ראשונה להתאים שילוב, היא קפצה ואמרה: “ראיתי את זה בשנייה! הראש היה ירוק והזנב עם פסים!”
היא נהנתה מהתחושה שהיא חדה ומהירה.
גון היה אחר לגמרי. הוא פחות אהב למהר, וביקש לנסות את הגרסה הרגועה.
אחרי כמה דקות אמר: “ככה אני אוהב. בלי לחץ. אני יכול לבדוק טוב טוב.”
אצלו המשחק הפך למשימה של דיוק, לא של מהירות.
ליה לקחה את המשחק למקום אחר לגמרי. כל לטאה שהיא בנתה קיבלה שם חדש.
“זאת ליזי הקשת בענן. “וזה אח שלה – דיזי המצחיק.”
בשבילה זה היה עולם שלם של דמיון.
4 בשורה-תחרות של מוחות קטנים
כשהוצאנו את לוח העץ, הילדים מיד הרגישו שזה “משחק של גדולים”.
גון הניח דיסקית ראשונה ואמר בביטחון: “אני כבר יודע איך אני מנצח.”
שני תורות אחר כך חסמו אותו, והוא הופתע.
אז הוא עצר, הסתכל על הלוח ואמר: “אהה… צריך גם לשמור שלא יחסמו אותי.”
זה היה רגע של למידה אמיתית, להבין שלא מספיק לתכנן את המהלך שלך, צריך לראות גם את הצד השני.
לילי הייתה שקטה מאוד לאורך המשחק, אבל פתאום בכל פעם חסמה בדיוק בזמן.
כששאלנו איך היא יודעת, היא חייכה ואמרה: “אני רואה מה הוא מנסה לעשות.”
רוני, שניצחה בסיבוב האחרון, סיכמה בצורה הכי פשוטה:
“מי שממהר מפסיד. מי שחושב-מנצח.”
משפט של ילדה בת 6, עם חוכמה של שחקנית מנוסה.
בול 10-המשחק שהפך מספרים להרפתקה
כשהתחלנו לשחק, גון ישב בשקט, ספר על האצבעות ובדק כל קלף לפני שהניח אותו.
אחרי כמה תורות הוא אמר: “אם אני שם עכשיו 3, אז אחר כך אני אוכל להגיע ל-10 בדיוק… אבל אם מישהו יקלקל לי, אני צריך תוכנית אחרת.”
כבר בגיל 5 הוא הבין שלא מספיק לדעת חשבון, צריך גם לחשוב מה האחרים יעשו.
לילי, לעומתו, נהנתה מהחלק השובב של המשחק. בכל פעם שמישהו כמעט הגיע ל-10, היא חייכה חיוך קטן ושלפה קלף מפתיע.
היא קראה בהתלהבות: “חכה חכה… אני מזיזה אותך אחורה!”
מבחינתה, הניצחון לא היה רק במספר, אלא בהפתעה.
מאיה, שבדרך כלל אומרת שהיא “לא אוהבת חשבון”, צחקה אחרי כמה דקות ואמרה: “זה בכלל לא מרגיש כמו מספרים. זה מרגיש כמו מרוץ!”
וזו אולי המחמאה הכי גדולה למשחק כזה.
מה למדנו מהתגובות שלהם?
הכי מעניין היה לראות שכל ילד שיחק משחק אחר, למרות שכולם שיחקו באותו שולחן.
אחד ראה מספרים ואתגר
אחת ראתה הזדמנות להפתיע
אחד חיפש שקט וריכוז
אחת ראתה צבעים וסיפור
אחד למד לחשוב קדימה
אחת גילתה שהיא קוראת מהלכים של אחרים
ולמה זה חשוב? כי משחק טוב הוא לא רק מה שיש בקופסה. משחק טוב נותן לכל ילד להביא את עצמו.
FoxMind מצליחה לעשות בדיוק את זה, ליצור משחקים שבהם כל ילד מוצא את הדרך שלו ליהנות, לחשוב, להתפתח ולזרוח.
המשפט שנשאר איתנו מהמפגש: כשאספנו את החלקים, אחד הילדים שאל: “מחר אפשר שוב?”
וזה אומר הכול.