סלומה מאת ריכרד שטראוס: אופרה שמטלטלת, מהפנטת ונשארת בראש הרבה אחרי הסיום
- מיכל ברוטפלד
- 13 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
האופרה "סלומה" מאת ריכרד שטראוס חזרה לבימת האופרה הישראלית במסגרת מופעי עונת ה-40, בין התאריכים 8-18 במאי 2026, בבית האופרה ע"ש שלמה להט בתל אביב. מדובר באחת היצירות הנועזות, הדרמטיות והמסעירות ביותר ברפרטואר האופראי של המאה ה-20, יצירה שאינה מבקשת לרַצות את הקהל, אלא לטלטל אותו, לאתגר אותו ולהכניס אותו אל תוך עולם אפל, חושני ומטריד.
ההפקה, שעלתה בניצוחו של מאסטרו דן אטינגר ובבימויו של איתי טיראן, שבה לבמה לאחר שבע שנים, כשהיא מביאה עמה פרשנות בימתית מרהיבה, נועזת ומהפנטת למחזהו השערורייתי של אוסקר ויילד, שעליו מבוססת האופרה.
תקציר העלילה: תשוקה, דחייה ונקמה
העלילה מתרחשת בחצרו של הורדוס, ומעמידה במרכזה את סלומה, בתה של הרודיאס ובתו החורגת של המלך. סלומה היא דמות צעירה, חידתית ובלתי מתפשרת, שנעה בתוך עולם גברי, כוחני ואפל, עולם שבו תשוקה, שליטה ופחד מתערבבים זה בזה.
במרכז הדרמה עומד יוחנן המטביל, שהושלך לבור לאחר שהוקיע את התנהגותה של הרודיאס. סלומה נמשכת אליו בעוצמה כמעט אובססיבית, אך יוחנן דוחה אותה. הדחייה הזו אינה נשארת רק ברובד האישי; היא הופכת בהמשך למנוע דרמטי שמוביל את העלילה אל אחד הסיומים הקשים והבלתי נשכחים באופרה.
אחד מרגעי השיא של היצירה הוא "ריקוד שבעת הצעיפים", שבו הורדוס מבקש מסלומה לרקוד עבורו ומבטיח למלא כל משאלה שתבקש. לאחר הריקוד, סלומה דורשת לקבל על מגש של כסף את ראשו הכרות של יוחנן. הסצנה שמגיעה לאחר מכן, שבה סלומה שרה אל ראשו של יוחנן נחשבת לאחת הסצנות המצמררות והעוצמתיות ביותר בתולדות האופרה.
בימוי שמחבר בין יופי לאימה
הבימוי של איתי טיראן אינו מסתפק בסיפור המקראי או בדרמה הפסיכולוגית. הוא יוצר עולם בימתי כמעט דיסטופי, שבו היופי והאימה מתקיימים יחד. סלומה אינה מוצגת רק כדמות מפתה או הרסנית, אלא כדמות אנושית מאוד, נערה המחפשת משמעות בתוך עולם שבו הערכים קרסו.
טיראן מתאר את סלומה כ"שמש בעולם ללא שמש", דמות שמביאה אור, אך גם הרס. בהפקה הזו, החיפוש שלה אחר משמעות אינו רך או תמים; הוא עובר דרך אלימות, פולחן ושבירת סדרים קיימים. הבחירה הזו הופכת את סלומה לדמות מורכבת יותר, לא רק אובייקט של תשוקה, אלא אישה צעירה שמנסה להחזיר לעצמה כוח בעולם שמנסה לשלוט בה.
גם "ריקוד שבעת הצעיפים", בכוריאוגרפיה של רננה רז, מקבל כאן משמעות רחבה יותר. הוא אינו רק רגע של פיתוי, אלא אקט פולחני וטעון, שבו סלומה מגלה את כוחה ומעצבת את גורלה.
שפה חזותית עזה ומטרידה
אחד האלמנטים הבולטים בהפקה הוא העולם החזותי שנבנה על הבמה. מעצב התפאורה ערן עצמון, מעצבת התלבושות אורנה סמורגונסקי, מעצב הווידאו יואב כהן ומעצב התאורה בואנו אבי יונה (במבי), יוצרים יחד שפה בימתית עוצמתית, שבה חושניות, איום ומסתורין נשזרים זה בזה.
במיוחד בולטת עבודת הווידאו, שמעניקה לירח נוכחות פעילה כמעט כדמות בפני עצמה. הירח אינו רק רקע פיוטי, אלא כוח מאיים ומסתורי שמלווה את ההתרחשות ומעצים את תחושת חוסר הנוחות. התוצאה היא במה שנראית יפהפייה מצד אחד, אך גם קרה, מסוכנת ומלאת מתח מצד שני.
המוזיקה של שטראוס: דרמה ללא הפסקה
מאז בכורתה בדרזדן בשנת 1905, "סלומה" נחשבת לאחת מנקודות המפנה החשובות באופרה של המאה ה-20. זו הייתה האופרה השלישית של ריכרד שטראוס, והיא סימנה את פריצתו הבינלאומית כמלחין דרמטי, חדשני ונועז.
המוזיקה של שטראוס אינה נותנת לקהל הרבה רגעים של מנוחה. היא עוצמתית, סוערת, טעונה ומלאה במתח רגשי. התזמור רחב הממדים והשפה המוזיקלית החדשנית יוצרים תחושה של דרמה מתמשכת, כמעט בלתי נמנעת, שמובילה את הקהל אל הסיום הקשה.
בהפקה זו משתתפת תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בניצוחו של דן אטינגר, שמוביל את היצירה ברגישות ובכוח. השילוב בין התזמורת, השירה והמשחק יוצר ערב אופראי אינטנסיבי מאוד, כזה שמרגישים אותו לא רק באוזניים, אלא גם בגוף.
ביצועים קוליים מרשימים
בהפקה משתתפים סולנים מובילים מישראל ומהעולם, ובהם מארי ווב בתפקיד סלומה, יונוץ פאסקו בתפקיד יוחנן, צ'ארלס וורקמן ווולפגנג שויינינגר בתפקיד הורדוס, נטשה פטרינסקי ועדנה פרוחניק בתפקיד הרודיאס, וכן ארון בלייק ואיתן דרורי בתפקיד נרבות.
הביצועים הקוליים בהפקה בולטים ברמתם הגבוהה. הזמרים אינם מסתפקים בשירה יפה או טכנית, אלא מצליחים להעביר את המתח, הכאב, התשוקה והטירוף של הדמויות בצורה חזקה ואמינה. באופרה כמו "סלומה", שבה כל דמות נמצאת על קצה רגשי, היכולת הזו קריטית, והיא בהחלט מורגשת.
חוויית צפייה: לא קלה, אבל בלתי נשכחת
הצפייה ב"סלומה" הייתה חוויה עוצמתית, לא קלה אך בלתי נשכחת. כבר מתחילת הערב הורגשה אווירה כבדה, דרמטית ודחוסה, שהכניסה את הקהל לעולם אפל, טעון ומטלטל. הביצועים הקוליים המרשימים, השילוב המדויק בין השירה, התזמורת, המשחק והעיצוב הבימתי, יצרו חוויה מקצועית ומרשימה מאוד. יחד עם זאת, מדובר באופרה מאתגרת, הכוללת רגעים קשים לצפייה וסצנות מטרידות, ולכן היא אינה מתאימה לכל אחד. דווקא העוצמה הזו, והיכולת של ההפקה לעורר מחשבה, רגש וחוסר שקט, הן שהפכו את הצפייה לחוויה שנשארת עם הצופה גם אחרי ירידת המסך.
לסיכום
"סלומה" של האופרה הישראלית היא הפקה עוצמתית, מרהיבה ומטלטלת, שמחזירה לבמה את אחת היצירות החשובות והנועזות בתולדות האופרה. תחת ידיהם של דן אטינגר, איתי טיראן ורננה רז, היצירה מקבלת חיים חדשים, אפלים, חושניים, מטרידים ויפים להפליא.
זו אינה אופרה קלה לצפייה, וכנראה שגם לא נועדה להיות כזו. אבל עבור מי שמוכן להיכנס אל תוך העולם הדרמטי, המוזיקלי והחזותי שלה, "סלומה" מציעה חוויה עמוקה, מקצועית ובלתי נשכחת כזו שממשיכה להדהד גם אחרי שהמסך יורד.
או בקופת האופרה הישראלית בטלפון 03-6927777
יום חמישי | 14.5.26 בשעה 20:00
יום שישי | 15.5.26 בשעה 13:00
יום ראשון | 17.5.26 בשעה 18:00
יום שני | 18.5.26 בשעה 20:00 * גאלה
מחירי כרטיסים: 210-490 ₪
