היא המשיכה הלאה, הוא נשאר מאחור: "האשליה" בקאמרי חושפת את האמת שמאחורי הפרידה
- מיכל ברוטפלד
- 27 ביולי
- זמן קריאה 4 דקות
יש פרידות שמסתיימות בשיחה, יש כאלה שנגמרות בטריקת דלת ויש פרידות שממשיכות להתקיים בראש הרבה אחרי שהקשר כבר הסתיים. אנחנו חוזרים שוב ושוב לרגעים שהיו, מדמיינים מה האדם האחר עושה עכשיו ובעיקר מנסים להבין מי הוא הפך להיות בלעדינו.
בדיוק אל המקום הרגיש, הכואב והאנושי הזה נכנסת "האשליה", ההצגה החדשה של קבוצת הצעירים ״הקאמרי דור חדש 2.0״. זוהי קומדיה רומנטית יוצאת דופן, מצחיקה ועצובה בו־זמנית, שמתחילה מסיפור על גבר שלא מצליח להתגבר על האקסית שלו והופכת למסע מסקרן אל תוך אהבה, קנאה, זיכרון והפחד לגלות את האמת.
מה באמת קרה לאביגיל?
שנה חלפה מאז שרז ואביגיל נפרדו, אבל מבחינתו הזמן כמעט לא התקדם. הוא עדיין חושב עליה, עדיין מנסה להבין מה השתבש ובעיקר לא מצליח לשחרר את החיים שהיו יכולים להיות להם יחד.
לילה אחד, על חוף הים, הוא יוצא לדייט עם אישה חדשה. לכאורה, זה אמור להיות הרגע שבו הוא ממשיך הלאה. אלא שרגע לפני שהוא בורח ומתנצל, הדייט שלו מגלה לו שהיא מעין מכשפה ומציעה להגשים את המשאלה שהוא לא מעז לומר בקול: לראות מה עבר על אביגיל במהלך השנה שבה כבר לא הייתה חלק מחייו.
מרגע זה מתחילה סדרה של חזיונות. רז צופה באביגיל עוברת ממפגש לילי אחד לאחר, פוגשת אנשים חדשים וחושפת צדדים באישיותה שאולי מעולם לא הכיר. ככל שהמסע מתקדם, הוא נאלץ להתמודד עם שאלה לא פשוטה: האם הוא באמת אהב את אביגיל כפי שהיא, או שאהב בעיקר את הדמות שיצר ממנה בתוך הסיפור שלו?
המחזה המקורי נכתב בידי מעין אבן וקרן חובב, שגם ביימה את ההצגה, והוא נוצר בהשראת המחזה הקלאסי 'האשליה' מאת המחזאי הצרפתי פייר קורניי. בתיאטרון הקאמרי מגדירים אותו כ״קומדיה שבורת לב״, תיאור שמצליח ללכוד היטב את המפגש בין ההומור, הכאב והגעגוע שנמצאים בבסיס הסיפור.
כשהאהבה הופכת למופע שאנחנו מביימים לעצמנו
אחד הדברים המעניינים ב״האשליה״ הוא שההצגה אינה עוסקת רק בפרידה עצמה. היא בוחנת את הדרך שבה אנחנו זוכרים קשרים שהסתיימו ואת הפער שבין האדם שהיה מולנו לבין הגרסה שלו שנשארה אצלנו בראש.
רז רוצה לדעת את האמת, אבל ככל שהוא נחשף לחייה של אביגיל בלעדיו, מתברר שהאמת אינה בהכרח מנחמת. היא יכולה להיות משחררת, אבל גם לערער את כל מה שהוא חשב שהוא יודע.
דרך החזיונות נחשפת אביגיל כאישה שלמה, משתנה ורבת פנים לא רק ״האקסית של רז״. זהו אולי הרעיון החזק ביותר בהצגה: האדם שאנחנו אוהבים אינו שייך לסיפור שלנו בלבד. יש בו עולמות, רצונות וגרסאות שאנחנו לא תמיד זוכים להכיר.
ההצגה מתמקדת בדיוק במתח הזה, בתשוקה להכיר אדם באמת, מול הפחד ממה שנגלה כשנביט בו ללא הפילטרים של אהבה, נוסטלגיה וציפיות. זהו נושא עכשווי ומוכר מאוד, במיוחד בעולם שבו נדמה שאפשר להמשיך לעקוב אחר אדם גם הרבה אחרי שנפרדנו ממנו.
דור חדש שמביא לבמה אנרגיה אחרת
"האשליה" היא עבודתה של קבוצת "הקאמרי דור חדש 2.0", ומורגשת בה אנרגיה צעירה, עכשווית וסקרנית. הקבוצה כוללת את נאיה בינשטוק, אנה בנימין, ענבל בר־לב, אלינור וייל, וורקו מקונן, נדב עדר, אורי פרלמן ועמית שושני.
הקאסט הצעיר מעניק לסיפור קצב חי ונוכחות רעננה. המעברים בין מציאות, זיכרון, דמיון וחיזיון מאפשרים לשחקנים להציג שוב ושוב גרסאות שונות של קרבה, תשוקה ובדידות. כל מפגש לילי חושף שכבה נוספת בסיפור, ובמקביל משנה את האופן שבו אנחנו מביטים בדמויות.
גם השפה הבימתית תורמת לתחושה שאנחנו נמצאים בתוך התודעה של רז: מרחב שבו המציאות אינה יציבה, הזיכרונות יכולים להשתנות והגבול בין מה שקרה לבין מה שהוא מדמיין הולך ומיטשטש.
על המעטפת האמנותית אחראים מעצבת התפאורה מרינה שרויקו, מעצב התלבושות רועי עקאב, המוזיקאי ניר כנען ומעצב התאורה שי דרור. הניהול המוזיקלי הוא של טוקי שטרן ואיתי דן כרמלי.
מצחיקה, כואבת ומעוררת מחשבה
למרות שהלב השבור של רז נמצא במרכז העלילה, "האשליה" אינה שוקעת במלודרמה. להפך, היא משתמשת בהומור, בפנטזיה ובמצבים בלתי צפויים כדי לדבר על רגשות שכמעט כל מי שחווה פרידה יוכל לזהות.
יש בה את המבוכה של דייט ראשון כשהלב עדיין נמצא במקום אחר, את הסקרנות הכמעט בלתי נשלטת לדעת מה עושה האקסית, את הקנאה מול האפשרות שהיא המשיכה הלאה ואת התקווה הילדותית שאולי כל מה שצריך הוא עוד הצצה אחת כדי סוף־סוף להבין.
אבל מתחת להומור נמצאת שאלה עמוקה יותר: האם היכרות אמיתית עם אדם אחר בכלל אפשרית? ואולי לפעמים אנחנו מעדיפים את האשליה, מפני שהיא מאפשרת לנו להמשיך לאהוב בלי להתמודד עם המורכבות של האדם שמאחוריה.
אז למה כדאי לראות את "האשליה"?
כי זו הצגה שמצליחה לדבר על פרידה מבלי להפוך לעוד סיפור צפוי על לב שבור. היא לוקחת רגש מוכר מאוד ומכניסה לתוכו מכשפה, חזיונות, הומור, מסתורין ותיאטרון שמודע לכך שכל זיכרון הוא במידה מסוימת הצגה שאנחנו מעלים לעצמנו.
היא מתאימה במיוחד למי שאוהב תיאטרון צעיר, יצירתי ולא שגרתי, למי שמחפש קומדיה שיש בה גם עומק ולכל מי שאי פעם תהה מה באמת קרה לאדם שאהב אחרי שנעלם מחייו.
'האשליה' מצחיקה, מבלבלת, כואבת ומצליחה להשאיר חומר למחשבה גם אחרי שהאורות עולים. זו אינה רק הצגה על אהבה שלא הצליחה אלא על הרגע שבו אנחנו מבינים שלשחרר מישהו פירושו להסכים שהוא ממשיך להיות אדם שלם, גם כשאנחנו כבר לא חלק מהסיפור שלו.
ההמלצה שלי: אל תיתנו לשם להטעות אתכם. מתחת למעטפת הפנטסטית מסתתרת הצגה אנושית מאוד, שמדברת בגובה העיניים על געגוע, אובססיה, אהבה והאומץ לראות את המציאות כפי שהיא. בהחלט אחת ההצגות המסקרנות שכדאי להכניס לרשימת הצפייה.
משך ההצגה הוא כשעה ו־40 דקות.