יצאתי לנקות את הראש, וקיבלתי גם הצגה עם אמירה

לנקות את הראש הצגה חדה בקאמרי צילום אוהד רומנו

יש הצגות שמגיעים אליהן כדי לצחוק קצת ולנקות את הראש, ויש הצגות שמצליחות לעשות בדיוק את זה אבל גם להשאיר אחריהן מחשבה. אמש, בערב החגיגי של ההצגה “לנקות את הראש” בתיאטרון הקאמרי, כבר מהרגע הראשון הורגשה באולם האנרגיה המיוחדת של ערב בכורה: קהל סקרן, אווירה חגיגית, ציפייה באוויר והרבה חיוכים עוד לפני שהמסך עלה.

זו הייתה אחת מאותן הצגות שמכניסות אותך מיד לתוך העולם שלהן, עולם ישראלי, מוכר, מצחיק ולעיתים גם קצת עוקצני. בין הדמויות, הדיאלוגים והסיטואציות שנראו כאילו נלקחו הישר מהמציאות שלנו, “לנקות את הראש” הצליחה להצחיק את הקהל, אבל גם להזכיר כמה כוח יש לתיאטרון כשהוא מחזיק מראה מול החיים עצמם.

העלילה מתרחשת סביב ראש עיר ותיק, כוחני ומנוסה, שמוצא את עצמו לקראת בחירות מקומיות במצב לא צפוי: אף מועמד רציני לא מעז להתמודד מולו. במקום לשמוח, הוא מבין שהיעדר תחרות עלול לפגוע בתדמיתו הציבורית ובתחושת ה"לגיטימיות" של הבחירות. כדי לפתור את הבעיה, הוא מחליט לייצר לעצמו יריבה נוחה, מועמדת חלשה לכאורה, כזו שתשמש תפאורה דמוקרטית ותאפשר לו לנצח בקלות.

אלא שכאן הדברים מתחילים להסתבך. לתמונה נכנסת אילנה, המנקה, אישה פשוטה לכאורה, אך חדה, נחושה ומלאת עמוד שדרה. מה שנועד להיות תרגיל פוליטי קטן ומחושב הופך במהירות לסיפור אחר לגמרי. אילנה לא מוכנה להישאר בתפקיד שהועידו לה, ובדרך שלה היא מערערת את כל מה שהמערכת חשבה שהיא יודעת על כוח, השפעה ואנשים "שקופים".

צילום אוהד רומנו

היופי הגדול של "לנקות את הראש" הוא ביכולת שלה לקחת נושא פוליטי וחברתי, שעלול בקלות להפוך לכבד או מטיף, ולהפוך אותו לקומדיה קצבית, נגישה ומלאה ברגעים מצחיקים. המחזה כתוב בשפה ישראלית מאוד, עם הומור מוכר, מצבים אבסורדיים ודמויות שקל לזהות מהחיים עצמם , מהלשכה, מהעירייה, מהתקשורת ומהרחוב.

הבימוי של מור פרנק שומר על קצב טוב לאורך ההצגה. אין כאן רגעים מיותרים או תחושה שהמסר משתלט על הבמה. להפך , ההצגה זורמת, חיה ונושמת, והסאטירה עובדת דווקא משום שהיא מוגשת בחיוך. מאחורי הצחוק מסתתרת ביקורת חכמה על פוליטיקה מקומית, על משחקי כוח, על הדרך שבה מערכות מתייחסות לאנשים שנמצאים בשוליים, ובעיקר על הרגע שבו מישהי שאף אחד לא לקח ברצינות מחליטה להשמיע קול.

אחד הכוחות הבולטים של ההצגה הוא צוות השחקנים. עירית קפלן מביאה לבמה נוכחות נהדרת, חום, חדות ורגש, ומצליחה להפוך את הדמות שלה לדמות שקל לאהוב ולהאמין לה. איציק כהן, כהרגלו, ממלא את הבמה באנרגיה, הומור ותזמון קומי מדויק. לצדם בולטים גם דודו ניב, אסנת בן יהודה, שמחה ברבירו, טל וייס, יואב היימן, אלעד אטרקצ'י ושותפיהם לקאסט, שמייצרים יחד אנסמבל חי, צבעוני ומהודק.

לנקות את הראש- צילום אוהד רומנו

"לנקות את הראש" היא הצגה קלילה במעטפת שלה, אבל עם אמירה ברורה מתחת לפני השטח. היא מצחיקה, חכמה, ישראלית מאוד, ובעיקר מזכירה שלפעמים דווקא מי שנמצא מאחורי הקלעים הוא זה שמצליח לראות את התמונה הכי טוב. זו קומדיה שכיף לצפות בה, אבל גם כזו שנשארת בראש אחרי שיוצאים מהאולם.

שורה תחתונה

הצגה מומלצת למי שאוהב תיאטרון ישראלי עכשווי, קומי, שנון ובעל אמירה. "לנקות את הראש" מצליחה לשלב בין בידור איכותי לבין ביקורת חברתית ופוליטית נגישה עם שחקנים מצוינים, קצב טוב והרבה רגעים שמזכירים לנו לצחוק גם על הדברים הכי מוכרים ומקומיים.