"השותפה: שתי נשים, דירה אחת והרבה יותר מדי סודות"
- noamazriblog
- 9 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
יש הצגות שנכנסים אליהן כדי לצחוק, ויש הצגות שיוצאים מהן עם חיוך גדול אבל גם עם מחשבה קטנה שנשארת איתך בדרך הביתה. "השותפה" בתיאטרון הקאמרי היא בדיוק מהסוג השני, הצגה שנראית בהתחלה כמו קומדיה קלילה על שתי נשים שונות לגמרי שנאלצות לחלוק דירה, אבל מהר מאוד מתגלה כדואט חכם, מצחיק, מרגש ומלא חיים.
במרכז ההצגה עומדת שרון, פנסיונרית גרושה שחיה בעיירה קטנה בארצות הברית, אוהבת בישול ושגרת חיים שקטה. אל תוך הבית המאורגן שלה נכנסת רובין, ניו־יורקית פרועה, טבעונית, לסבית, סוערת, צבעונית ובעיקר כזו שמביאה איתה אנרגיה שאי אפשר להישאר אדישים אליה. מה שמתחיל כשותפות תמימה לדירה, הופך למסע מפתיע, מצחיק ולעיתים גם מסוכן, שבו שתי נשים מגלות אחת את השנייה ובעיקר את עצמן.
מיקי קם ואודיה קורן הן הלב הפועם של ההצגה. השתיים מחזיקות את הבמה בדואט מדויק, משוחרר ומלא כריזמה, עם כימיה נהדרת שנבנית מרגע לרגע. מיקי קם מביאה איתה נוכחות בימתית שאי אפשר לפספס, שילוב של הומור, עומק ורגש, ואודיה קורן מייצרת מולה דמות חדה, חופשייה וסוחפת. יחד הן יוצרות מפגש נשי מצחיק ונוגע, כזה שמצליח להיות גם פרוע וגם עדין, גם שנון וגם אנושי מאוד.
היופי הגדול של “השותפה” הוא שהיא לא מסתפקת בבדיחה על ניגודים. מאחורי הקצב הקומי והדיאלוגים החכמים מסתתרת שאלה הרבה יותר מעניינת: האם באמת מאוחר מדי להתחיל מחדש? ההצגה מדברת על חברות, בדידות, אומץ, תשוקה לחיים, ועל הרגע הזה שבו מישהו נכנס לך הביתה, ומשנה לך את כל הסדר הפנימי.
הבימוי של שירילי דשא שומר על קצב חי, קליל וזורם, וגורם לשעה וחצי לעבור כמעט בלי שמרגישים. אין כאן עומס מיותר, אלא הצגה מהודקת, אלגנטית ומלאת רגעים קטנים שעושים את ההבדל. זו קומדיה, אבל לא מהסוג הריק. היא מצחיקה באמת, אבל גם מצליחה לגעת בדיוק במקומות הנכונים.
יצאתי מההצגה עם תחושה טובה. כזו שמזכירה למה תיאטרון חי הוא חוויה שאי אפשר להחליף: שתי שחקניות מעולות, טקסט שנון, קצב נהדר וסיפור שמצליח להפתיע גם כשהוא נראה בהתחלה פשוט.
“השותפה” היא הצגה חכמה, מצחיקה ומחממת לב, המלצה חמה מאוד לכל מי שמחפש ערב תיאטרון קליל, איכותי, נשי, חד ומלא קסם.
