הניצוץ שבין האבנים: הצצה ראשונה לתערוכה שמשנה את כל מה שחשבתם על זהב


אתמול , כשהשמש קופחת מעל חומות ירושלים, צעדתי לתוך אחת המצודות העתיקות והמרשימות בעולם. לא הגעתי לשיעור היסטוריה, הגעתי לסיקור מקדים ובלעדי של התערוכה החדשה במגדל דוד: "זהב - נגיעות של זהב באמנות ישראלית עכשווית". מדובר באירוע אומנותי יוצא דופן שמחבר בין הברק העתיק של העבר לרגע ההווה.

המפגש הקסום בין הזמן לחומר
שום דבר לא מכין אותך לרושם הראשוני של החלל המוזיאלי החדש שנבנה למרגלות אבני המצודה. השילוב בין ההיסטוריה העשירה של המקום שראתה תרבויות מתחלפות לאורך אלפי שנים – לבין העבודה המודרנית של 16 מבכירי האמנים בישראל, יוצר תחושה של צלילה לתוך מימד אחר.
הקונספט מאחורי התערוכה (באוצרותה של מרי שק, לצד אוצרת הממצאים העתיקים רווית ננר-סוריאנו) אינו מתמקד בזהב רק כסמל לעושר או מעמד. התערוכה לוקחת את החומר המהפנט הזה ומפרקת אותו למשמעויות עמוקות בהרבה: קדושה, זיכרון, זהות, הגירה, ריפוי ותקווה.

16 זויות ראייה, חומר אלמותי אחד
ככשוטטתי בגלריה, גיליתי עד כמה הזהב יכול להיות שונה בידיו של כל יוצר:
אלהם רוקני טווה אלכימיה ויזואלית בין מסורת השטיחים הפרסית לזהות הישראלית.
נלי אגסי מעניקה נפח פיסולי ומלא נוכחות לחומרים רכים באמצעות אבקת זהב וחוטים.
משה גרשוני ז"ל מציג זהב שנובע מתוך העבודות הסוערות שלו ומציף שאלות של אמונה ונרטיב לאומי, בעוד שבנו ארם גרשוני משתמש בזהב כדי ליצור הילה קלאסית בציור דיוקן ריאליסטי מרהיב.
דפנה שלום משלבת זהב עם הבלטת ברייל בעבודה מרגשת שבוחנת מגע, עיוורון וחיבור אנושי ("אנחנו").
ליאור גריידי חוזר לרקמת חוטי הזהב של יהדות תימן ומאחה דרכה שברי היסטוריה, ואילו אלנה צ'ארטי שטיין שואבת השראה מאיקונות רנסנסיות.
יורם חישין ויפעת בצלאל משתמשים בברק המטאלי כדי ליצור מרחב של התבוננות, זיכרון ונשגבות.
מרים כבסה ויואב ברנר גורמים לצופה לנוע בחלל ולהרגיש כיצד האור והזהב משתנים בכל צעד.
לילך ששון חוקרת זיכרונות מאיראן דרך קופסאות ברזל ודפי ספרים מוזהבים, ויהושע בורקובסקי מעניק נוכחות מדיטטיבית עמוקה לסדרת ה"כּעבה".
גבי קלזמר משחק בין יוקרה לאירוניה של חיקויים, עלמא גרשוני מדברת בדיאלוג עם רמברנדט, ומוש קאשי מציב במרכז החלל כדור זהב מרהיב המהווה מוקד למבט ולאור.

דיאלוג בין מטמונים עתיקים לאמנות עכשווית
אחד האלמנטים המרתקים ביותר בסיקור היה הדיאלוג הישיר שנרקם בין היצירות המודרניות לבין ממצאי זהב ארכיאולוגיים נדירים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (באדיבות רשות העתיקות וקמ"ט ארכיאולוגיה איו"ש).
לראות מטבעות ותכשיטים בני אלפי שנים כולל אזכור למטמון הזהב הביזנטי שהתגלה במצודה עצמה בשנות ה-80 לצד אומנות ישראלית בת ימינו, זו תזכורת עוצמתית לכך שהחומר נשאר אותו חומר, אך הלב האנושי ממשיך לצקת לתוכו משמעויות חדשות.

חוויה שאי אפשר להישאר אדישים אליה
היציאה מהתערוכה בחזרה אל המרחב הירושלמי הותירה בי תחושה של התרוממות רוח. כפי שציינה מנכ"לית המוזיאון אילת ליבר, התערוכה היא הזמנה להתבונן ביופי הנשגב והאלמותי. מרי שק סיכמה זאת בצורה הקולעת ביותר: במציאות מורכבת, התערוכה הזו היא מרחב שמזכיר לנו שיש תמיד מקום ליופי, לריפוי ולתקווה.

מיקום: מגדל דוד מוזיאון ירושלים (בגלריה החדשה).
תאריכים: פתיחה ב-29 באוקטובר 2026 | נעילה במרץ 2027.
מומלץ בחום: להקדיש זמן להליכה איטית בין המוצגים ולשים לב למשחקי האור וההשתקפויות בחלל.

