אף אחד לא הגיע ליום ההולדת: התערוכות שמכריחות אותנו לדבר על חרם
יש תערוכות שנכנסים אליהן כדי לראות אמנות, ויש כאלה שנכנסים אליהן ויוצאים עם משהו בבטן. היום, 18 בספטמבר, נפתחות ברמת השרון שלוש תערוכות חדשות שעוסקות באחד הנושאים הכי כואבים בעולם הילדות וההתבגרות: חרם, דחייה חברתית והתחושה שאתה נמצא ממש ליד כולם, אבל בעצם לגמרי לבד.
דווקא עכשיו, עם החזרה לשנת הלימודים ולחיים החברתיים של הכיתה, ההפסקה, קבוצות הווטסאפ והרשתות החברתיות, הפרויקט הזה מרגיש רלוונטי במיוחד. הוא לא עוסק רק בילד או בילדה שנשארו בחוץ, אלא במעגל כולו: במי שמחרים, במי שמצטרף, במי שרואה ולא מתערב, וגם במבוגרים שלפעמים מבינים מה קרה רק כשהפגיעה כבר עמוקה.
שלוש התערוכות: "הקיץ של אביה", "לילות ארוכים, חלומות אבודים" ו"כיתה ו'", נפתחות היום בשלושה חללים ברמת השרון, כולן באוצרותו של ד"ר גיא מורג צפלביץ' ובהפקת קרן שפילשר. הפרויקט רחב ההיקף מביא יחד ציור, צילום, וידאו, מיצב, סאונד, קומיקס וטקסט, ונותן מקום לקולות שונים שמתמודדים עם אותה חוויה בסיסית: הצורך האנושי להיות חלק.
"הקיץ של אביה"- הפחד שאף אחד לא יבוא
שם התערוכה הקבוצתית בגלריה העירונית לאמנות עכשווית לקוח כמובן מ"הקיץ של אביה", יצירתה האוטוביוגרפית של גילה אלמגור. סצנת יום ההולדת שבה אביה מחכה לילדים שהוזמנו ואף אחד מהם לא מגיע הפכה עם השנים לסמל ישראלי כמעט אוניברסלי של דחייה, בדידות והפחד להישאר מחוץ לקבוצה.
בתערוכה משתתפים 45 אמניות ואמנים מדורות ומתחומי יצירה שונים, שמביאים נקודות מבט אישיות, חברתיות ואוטוביוגרפיות על חרם והדרה. העבודות נעות בין זיכרונות ילדות, תחושת שקיפות ובושה לבין יחסי הכוח שבתוך קבוצה והרצון העמוק להשתייך.
יש משהו חזק במיוחד בעצם החיבור בין כל כך הרבה יוצרים סביב נושא אחד. כל אחד מהם מספר סיפור אחר, אבל יחד מתקבלת תמונה רחבה של חוויה שילדים רבים מכירים מקרוב ושמבוגרים לא תמיד מצליחים להבין את עוצמתה בזמן אמת.
"לילות ארוכים, חלומות אבודים" - להפוך את הכאב ליצירה
בגלריית הפוסט נפתחת תערוכת היחיד של אילה נצר, "לילות ארוכים, חלומות אבודים".
נצר חוזרת בעבודותיה אל חוויות ילדות של בדידות, דחייה חברתית ותחושה שהיא לא באמת מצליחה למצוא את מקומה. האמנות הופכת אצלה למרחב חלופי, כזה שבו אפשר לקחת כאב ישן, להתבונן בו מחדש וליצור ממנו משהו אחר.
יש בעבודות שלה מפגש בין פגיעוּת ליופי. במקום להסתיר את החוויה, היא נותנת לה צורה, צבע ונוכחות ואולי גם את האפשרות להסתכל עליה ממרחק אחר.
"כיתה ו'" - כשהסיפור חוזר למקום שבו הכול קרה
התערוכה השלישית, "כיתה ו'", היא תערוכת חוצות של אמנית הקומיקס איה טלשיר, שנולדה וגדלה ברמת השרון.
טלשיר חוזרת אל אירוע משמעותי מילדותה: כשהייתה בכיתה ו', חברתה הטובה ניתקה איתה את הקשר, ובעקבותיה התרחקו ממנה ילדים נוספים בכיתה. מתוך החוויה הזו נולד הקומיקס "כיתה ו'", שבוחן את החרם לא רק מנקודת המבט של מי שנפגע, אלא גם מהצד של מי שמחרים.
לצד הקומיקס מוצגים גם קטעים מתוך "יומני י"ב", הרומן הגרפי של טלשיר, המבוסס על חוויות מתקופת ההתבגרות שלה. העובדה שהעבודות מוצגות דווקא במרחב הציבורי של רמת השרון מחזירה את הסיפור למקום שבו התרחש והופכת חוויה אישית מאוד לשיחה של עיר שלמה.
לא "ריב בין ילדים"
אחת הנקודות המשמעותיות בפרויקט כולו היא הניסיון לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על חרם.
לא כ"ריב בין ילדים", לא כשלב שצריך פשוט לעבור ולא כמשהו שייעלם מעצמו.
חרם יכול לקרות בכיתה, בהפסקה ובמסדרון, אבל היום הוא ממשיך גם אחרי שעות הלימודים, בקבוצות הודעות וברשתות החברתיות. במובן הזה, לילד שנמצא מחוץ לקבוצה כמעט ואין הפסקה מהתחושה הזו.
האמנות בתערוכות מנסה לתת צורה למה שקשה לפעמים להגיד בקול: איך נראית בדידות, איך מרגישה שתיקה, מה קורה כשקבוצה מחליטה שמישהו לא שייך אליה, ומה המחיר של מי שעומד בצד ורואה.
חלק מהעבודות מבוססות על חוויותיהם האישיות של האמנים, ואחרות נוצרו בעקבות מפגשים עם ילדים ובני נוער שחוו חרם במסגרת שיתוף פעולה עם עמותת "כנפי דרור".
לא רק תערוכה - גם מקום לשיחה
לצד האמנות, הפרויקט ילווה בתוכנית חינוכית הכוללת סיורים, מפגשי שיח וסדנאות לילדים, בני נוער, הורים ואנשי חינוך.
וזה אולי הדבר החשוב ביותר כאן. כי תערוכה יכולה לעורר רגש, אבל במקרה הזה הכוונה היא גם להשתמש ברגש הזה כדי לפתוח שיחה.
לשאול מה אנחנו עושים כשאנחנו רואים ילד שנשאר בצד. איך מלמדים ילדים לא להצטרף לחרם. איך מזהים שמשהו קורה גם כשהילד לא מספר. ואיך יוצרים סביבה שבה שייכות היא לא פרס שמישהו אחר מחליט אם מגיע לך לקבל.
שלוש התערוכות נפתחות היום, 18 בספטמבר 2026, בשעה 11:00, ויוצגו עד 28 בפברואר 2027. "הקיץ של אביה" ו"כיתה ו'" יוצגו בשדרות ויצמן 20 ברמת השרון, ו"לילות ארוכים, חלומות אבודים" בגלריית הפוסט, שדרות ויצמן 27. שעות הפתיחה: שני–חמישי 9:00–17:00, שישי ושבת 10:00–14:00. (אתר עיריית רמת השרון)
זו לא תערוכה שיוצאים ממנה ואומרים רק "היה יפה". זו תערוכה שמבקשת מאיתנו להסתכל על משהו שלא תמיד נעים לראות ואולי, בפעם הבאה שנזהה ילד שנשאר בחוץ, גם לבחור לא להישאר בצד.
