רגעים של שיתוף והזדהות: ‘נשים ונפלאות’ בבכורה חגיגית
- מיכל ברוטפלד
- 22 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 23 בפבר׳
אמש בערב, באולם מוז״א שברמת אביב, נערכה הצגת הבכורה החגיגית של המופע החדש “נשים ונפלאות” מבית תיאטרון ארצי, ערב בימתי נשי שנוצר במיוחד לקראת אירועי יום האישה הבינלאומי.
האולם התמלא בקהל מגוון, אבל בעיקר נשים, שהגיע בסקרנות גדולה ובאווירה חגיגית, מתוך ציפייה למופע שיביא לבמה סיפורים נשיים עכשוויים ויעורר הזדהות וחיבור.
ערב של קולות נשיים מגוונים
על הבמה עלו בזו אחר זו המשתתפות: לאה ינאי, נועה ירון, הילה סעדה, טלי ולירון כרוקקלי וקארין עליה, כל אחת מביאה סגנון אישי ונוכחות שונה. הכוונה ליצור פסיפס של נקודות מבט נשיות הייתה ברורה, והערב שילב בין מונולוגים אישיים, רגעים קומיים וניסיונות לגעת בנושאים יומיומיים מהחיים.
עם זאת, התחושה באולם הייתה כי החיבור בין הקטעים לא תמיד הצליח לייצר זרימה אחידה או מתח דרמטי שמחזיק לאורך זמן. חלק מהקהל התקשה להישאר מעורב, ובמהלך הערב ניתן היה להבחין במספר של צופות שבחרו לעזוב בשקט את האולם עוד לפני סיומו.
בימוי מינימליסטי - לעיתים יתר על המידה
הבימוי של דניאל חסין בחר בקו נקי ומאופק, עם תפאורה מינימליסטית שממקדת את תשומת הלב בטקסט ובביצוע. הבחירה הזו אמנם הדגישה את הכוונה האינטימית של המופע, אך לעיתים יצרה תחושה מעט סטטית, שהקשתה על שמירת עניין רציף.
כתיבה אישית, אך לא תמיד ממוקדת
הטקסטים שכתב גיל ארי כהן נוגעים בנושאים מוכרים כמו זוגיות, קריירה וזהות, אך לעיתים נדמה כי הם נשארים ברמה כללית יחסית, מבלי לחדד אמירה ברורה או ליצור שיאים רגשיים משמעותיים. התוצאה הייתה ערב שנשען יותר על רעיון מאשר על התפתחות דרמטית.
חוויה מעורבת
לצד רגעים נקודתיים של הומור והזדהות, האווירה הכוללת במהלך הערב הייתה מהוססת למדי. ניתן היה לחוש באי־נוחות מסוימת בקהל, בעיקר בשל קצב איטי וחוסר דינמיות, תחושה שהפכה את החוויה לפחות סוחפת מכפי שנראה כי התכוונו היוצרים.
מבט קדימה
“נשים ונפלאות” צפוי לעלות ברחבי הארץ במהלך חודש פברואר במסגרת אירועי יום האישה. ייתכן כי עם המשך ההרצות והידוק הקצב והמבנה הבימתי, המופע עוד ימצא את האיזון שיאפשר לו לממש את הפוטנציאל הרעיוני והאמנותי שבו.
בשלב זה, ערב הבכורה הותיר רושם מורכב כזה שמעורר מחשבה על הפער שבין כוונה חשובה לבין הביצוע בפועל.