"אור אחרון של גאון": יולנטה - האופרה האחרונה של צ'ייקובסקי בבכורה ישראלית

יולנטה- צילום יוסי צבקר

האופרה הישראלית העלתה אמש בבכורה חגיגית את “יולנטה” מאת פיוטר איליץ’ צ'ייקובסקי - יצירתו האופראית האחרונה של המלחין הרוסי, שנכתבה בשנת 1891 והועלתה לראשונה בעולם שנה בלבד לפני מותו. זוהי הפעם הראשונה שבה היצירה עולה על במה ישראלית, והבחירה לפתוח איתה את עונת החורף אינה מקרית: מדובר באחת היצירות האינטימיות, האישיות והפיוטיות ביותר ברפרטואר האופראי של סוף המאה ה־19.

בין אגדה לדרמה פסיכולוגית – עלילת האופרה

במרכז העלילה עומדת יולנטה, נסיכה צעירה ועיוורת, הגדלה בבידוד מוחלט בגן סגור בארמון אביה, המלך רנה. האב, מתוך אהבה מגוננת אך גם שליטה עמוקה, מסתיר ממנה את עצם קיומו של האור ואת מצבה האמיתי. עולמה של יולנטה בנוי מצלילים, מגעים ודמיון - מציאות חלופית, נקייה מכאב אך גם נטולת בחירה חופשית.

יולנטה צילום יוסי צבקר

האיזון השברירי הזה מופר עם הגעתו של הרופא איבן־האקיה, הקובע כי ריפוי אפשרי רק אם יולנטה תבחר בו מתוך מודעות מלאה לעיוורונה. במקביל, האביר וודמון נכנס אל הגן האסור ומתאהב בה. המפגש עם האהבה והאמת מטלטל את עולמה הסגור של יולנטה ומאלץ אותה לראשונה לבחור: להישאר באזור הבטוח של החושך - או להעז ולפקוח עיניים אל מציאות חדשה, על כל מורכבותה.

זהו סיפור פשוט לכאורה, אך כזה שנושא בתוכו שאלות עמוקות של זהות, חירות, רצון חופשי, ותהליך התבגרות נפשי.

האופרה האחרונה - והאישית ביותר

“יולנטה” אינה עוד אופרה ברשימת היצירות של צ'ייקובסקי. היא נכתבה בתקופה רגישה במיוחד בחייו, ומבקרי מוזיקה רבים רואים בה יצירה וידויית כמעט, המשקפת תחושות של בדידות, הסתרה וכמיהה לאהבה וקבלה. העובדה שזו האופרה האחרונה שכתב מעניקה לה ממד נוסף של פרידה - שקטה, לירית, פנימית, רחוקה מהדרמות הגדולות של “יבגני אונייגין” או מהעוצמה התזמורתית של הבלטים המפורסמים שלו.

יולנטה- צילום יוסי צבקר

המוזיקה ב”יולנטה” אינה שואפת להרשים בראווה חיצונית, אלא פועלת מבפנים: קווים עדינים, תזמור שקוף, רגעים של אינטימיות מוזיקלית שנוגעים ישירות בלב.

הפרשנות הבימתית: עולם פנימי על הבמה

בבימויה של שירית לי וייס, ההפקה הישראלית בוחרת להדגיש את הקריאה הפסיכולוגית של היצירה. הבמה אינה מוצגת כגן ריאליסטי, אלא כמרחב רגשי משתנה – מקום שבו החושך, האור, הפחד והכמיהה מתקיימים זה לצד זה.

הבחירה האסתטית המינימליסטית יחסית מאפשרת למוזיקה ולשירה להוביל, אך גם יוצרת רגעים חזותיים חזקים: משחקי תאורה דרמטיים, תנועת דמויות שמדגישה בידוד פנימי, ושימוש חכם בחלל שממחיש את תחושת הכליאה הרגשית של הגיבורה.

יולנטה- צילום יוסי צבקר

הביצוע המוזיקלי: רגישות לפני ראווה

דן אטינגר, על דוכן המנצחים, הוביל את התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון לביצוע מדויק, מאופק ומלא עומק. במקום להעצים את הדרמה בכוח, הוא בחר להדגיש את הרוך, המתח הפנימי והנשימה הארוכה של המשפטים המוזיקליים. כך נוצרה זרימה טבעית בין הבמה לבור התזמורת, שמאפשרת לקהל להיסחף אל עולמה הפנימי של יולנטה.

הסולנים הציגו רמה ווקאלית גבוהה, עם דגש על הבעה רגשית ולא רק על וירטואוזיות. דמותה של יולנטה עוצבה כגיבורה אנושית, לא אידיאלית, מלאה ספקות ופגיעות – מה שהפך את מסע ההתעוררות שלה לאמין ומרגש.

מקהלת האופרה הישראלית השתלבה היטב במרקם הצלילי והוסיפה רובד דרמטי משמעותי, במיוחד ברגעי השיא של האופרה.

סיכום: בחירה אמנותית אמיצה

הבכורה של “יולנטה” מסמנת צעד אמנותי חשוב לאופרה הישראלית: בחירה ביצירה פחות מוכרת לקהל הרחב, אך עשירה בעומק רגשי ומשמעות אנושית. זוהי אופרה שאינה נשענת על אפקטים חיצוניים, אלא על סיפור פנימי, מוזיקה עדינה ושאלות קיומיות שממשיכות להיות רלוונטיות גם כיום.

במובן זה, ההפקה הישראלית מצליחה לא רק להציג יצירה נדירה – אלא גם להזכיר עד כמה האופרה, כשהיא נעשית ברגישות ובאומץ, יכולה להיות חוויה עכשווית, חיה ונוגעת.

יולנטה צילום יוסי צבקר

צוות היוצרים:

ניצוח: דן אטינגר

בימוי: שירית לי וייס

עיצוב תפאורה: אדם קלר

עיצוב תלבושות: אולה שבצוב

עיצוב תאורה: נדב ברנע

מנצח המקהלה: איתי ברקוביץ'

בהשתתפות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ומקהלת האופרה הישראלית

שפת השירה: רוסית

כתוביות: עברית ואנגלית - תרגום: ישראל אובל.

משך המופע: כשעה ו-40 דקות

בהפקה ישתתפו הסולנים:

יולנטה (סופרן): אני יורנץ / אנג'לינה אחמדובה

וודמון (טנור): אלכסיי דולגוב / פאבל וולוז'ין

המלך רנה (בס): אלכסנדר צימבאליוק / סווה וומיק

רוברט (בריטון): עודד רייך / סמיון אנטקוב

איבן-האקיה, הרופא (בס/בריטון): בלינט ז'בו / יונוץ פאסקו

אלמריק (טנור): עדי עזרא / פאבל וולוז'ין

ברטרנד (בס): יורי קיסין

מרתה (מצו-סופרן): שי בלוך / עדנה פרוחניק

בריגיטה (סופרן): שלומית לאה קובלסקי / ורוניקה אודינצוב

לאורה (מצו-סופרן/סופרן): ענת צ'רני / תמרה נשרי

תאריכים ורכישת כרטיסים:

יום חמישי | 22.1.26 | 20:00

יום שישי | 23.1.26 | 13:00

שבת | 24.1.26 | 20:00

יום שני | 26.1.26 | 18:00

יום רביעי | 28.1.26 | 18:00

לינק לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים: https://www.israel-opera.co.il/show/%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%98%d7%94/

בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') - כתובת: שאול המלך 19 תל-אביב